על חופשה אקזוטית, על חופי הטורקיז הניבטים אלינו ממודעה חולפת, על הפארק שאת תמונתו החדה שלחו חברים בקיץ שעבר, על המטוס שיקח אותנו הרחק הרחק מכאן , הרחק ככל האפשר.
הן אפשר. אפשר אף זול, אפשר אף מקובל ונהוג, אפשר לצאת ולהרחיק ואף עד קצווי עולם. אפשר. השאלה אם חייבים. לרגע קט אני מזמינה אותנו לעצור ולהיזכר בהנאות ובכיופים שמחכים לנו במקומותינו
להלן רשימה חלקית:
•להתחיל את היום בשיטוט ביער. להזמין לכוס קפה חבר או חברה שלא פגשנו זמן רב.
•לגשת לספריה העירונית (לבד/עם הילדים) ולסקור בנינוחות מדף ועוד אחד
•להתחיל את היום בחוף הים. לפקוד מפעם לפעם פינה מוצלת וקסומה - עם ספר טוב, עם עבודה שרצינו להשלים.
•לעצור לשיחת חולין עם השכנים. לבקר עם הילדים בשוק
•להזמין את האחיין או האחיינית לסרט. לקטוף תאנה עם שחר
•לתרגל יוגה מול השקיעה ובעצם למה לא לצאת סתם להליכה רוגעת בשעה בה היום נמוג והאור דועך לאטו
לקחת אויר, לנשום עמוק, להסתכל סביב – אינספור אפשרויות בבית ובחוץ, אינספור אפשרויות שמחכות בסבלנות אין קץ שיהיה לנו רגע פנוי עבורן...
חלקן מקננות בליבנו (מתי נשמע יותר מוזיקה, מתי נלך להצגה טובה) אחרות קיימות בשגרה ועדיין עשויות להפתיע (בשול של ארוחה טעימה ומושקעת, סידור נינוח של ארון הספרים/הבגדים)
אינספור אפשרויות טובות ומיטיבות - על רובן הגדול ויתרנו מזמן. שווה שנעצור לרגע את מרוץ ההישגים הגדול – מעבודה חסרת רחמים אל החופשה המושלמת וחוזר חלילה. שווה שנעצור לרגע ונשאל את עצמנו: מה אני יכול בחופש הגדול.
כשאני חי בצד העשיר והשבע של הפלנטה, כשהכלכלה סביבי חיה ובועטת. הכסף בנמצא ואתו אני יכול לקנות ולקנות עוד ועוד. סופש באירופה. חודש בקוסטה ריקה. מופע בלונדון. ארוחה בפריז. לקנות בקלות, בזריזות, בהקשה על המקלדת, או דרך הנייד בתור לקופה בסופר.
באופן טבעי, מה שכאן, מה שבחינם, נזנח ונשכח. שהרי לא קיבלנו תמונות שיזכירו לנו כמה טוב לילדים בחברתם של בני הדודים. כמה שהייה בת יום יומיים מקרבת אותם. מאפשרת להם להכיר, להתיידד ואילו רעיונות למשחק – חדשים, עתירי דימיון - הם מוצאים כשהם יחד, כשמניחים להם. חבורה ססגונית - עתים צוהלת, עתים חרישית - משייטת על מי מנוחות בסביבה בטוחה ואוהבת. אדישה ועיוורת לחלוטין לזמן החולף.
כי אפשר ובדור הזה גם הילדים אתנו חלק מהמרוץ. פספסו את מסיבת הסיום כי ביוני הטיסות זולות, ויתרו על ליל הסדר כי השנה הסתדר לנו לטוס בפסח, נעדרו מביה"ס בתקופת החגים כשזיהינו הזדמנות לטוס לחודש. בהעדר תמונות, פרסומות, שלטי ענק מה שכאן מה שחינם, מה שקרוב, מה שפשוט - דינו נחרץ. צבעיו דוהים במוחנו והוא הולך ומאפיר. נמוג אט אט ובהתמדה אל מחוזות השכחה. אינו נספר, אינו נחשב. הן אפשר.
הן אפשר