אני מתבוננת במרחב שסביבי. ככל שמתבוננת יותר מבינה שלא כך חייב להיות.
ככל שמעמיקה להתבונן מבחינה בעוד פרט ועוד אחד.
ביחד הם מצטברים לכדי תמונה שרחוקה מלהיות מרנינה.
בישוב שלי ובישובים אחרים היה בעבר שדה וילדים יכלו לצאת אליו.
לילדים שגדלים היום מגיע גם כן. לפגוש סביון וחרצית. חילזון וצב.
התבוננות היא צעד ראשון והיא זמינה לכולנו
ממנה והלאה אנחנו יכולים לבחור שיהיה סביבנו אחרת,
נקי יותר יותר ויפה יותר, וריח של אדמה ועשב רטוב.