בלוג - ערוגת הגינה

בזהירות ובהרבה חוסר ביטחון אני מוצאת עבורי את הדרך לצאת ולבלות

לסדר את הבית אם מישהו היה מדבר איתי על לסדר את הבית בשלבים היותר מוקדמים של חיי הייתי רואה לנגד עיני פעילות רוטינית וסמי משמימה, משהו שבטח אני לא רוצה לבלות בו את חיי. היום כשאני מדברת על לסדר את הבית אני לגמרי הולכת לאיבוד בתוך הניסיון להבין מה הדרך הנכונה לעשות זאת. האם בכלל קיימת דרך נכונה?

יצא לכם להסתכל פעם על היוצאים לבלות? לא הרחק מביתי ישנו מדרחוב פופולארי. לא אחת אני פוקדת אותו בימים בו הוא עמוס במיוחד. באחד מימי חול המועד חלפתי דרכו. המקום המה אדם ואילו השמחה ממנו והלאה. אני מנסה להיזכר במקומות הומים. קרון רכבת של ראשון בבוקר או תור בסניף הדואר. גם בהם ציבור גדול של אנשים מאכלס שטח יחסית קטן והעובדה שהמקום מלא בחיים אין פירושו שמחה דווקא. אלא שלדואר או לרכבת איש לא הגיע במטרה לחגוג ולבלות.

דומה שכמה מושגים זוכים בתקופת סגר וקורונה לפרשנות חדשה. יש אף שהפרשנות החדשה היא למעשה פרשנות מוקדמת שזו לה הזדמנות לשוב

לפני כחודש הגעתי לסדנא שהתקיימה בעץ בעיר בתל אביב. הסדנא היתה מעניינת ולא פחות ממנה האכסנייה. עץ בעיר הוקם על ידי תמי צרי ופועל תחת ידה כבר 14 שנה. המקום מקדם חינוך לקיימות בדרכים רבות ושונות ובעיקר בהיותו בית אקולוגי.

אני כותבת את הדברים ולהבה שוקקת בקמין שלצידי. חום נעים קורן מתוכו, אופף את סביבותיו , פושט באברי גופי וכמו משלים תמונה של חורף. שמיים באפור, אויר צלול חודר, טפטוף דק וקפוא. העין מתענגת על צבעים , על מראות נדירים, כאלה שנגלים לרגע קל. טיפת מים שטה על עלה של תורמוס, תלוייה על מחטיו של אורן.