אני כותבת את הדברים ולהבה שוקקת בקמין שלצידי. חום נעים קורן מתוכו, אופף את סביבותיו , פושט באברי גופי וכמו משלים תמונה של חורף. שמיים באפור, אויר צלול חודר, טפטוף דק וקפוא. העין מתענגת על צבעים , על מראות נדירים, כאלה שנגלים לרגע קל. טיפת מים שטה על עלה של תורמוס, תלוייה על מחטיו של אורן.
גשם רב ירד באזורינו . מזג האויר הפך לשיחת היום.
אל אוצר המילים השגורות בפינו הוספנו את השיטפון, נזקי השיטפון, נגר עילי, מי נגר, אירוע, אירועי קיצון, הצפות, חילוצים וכן הלאה.
מדי פעם נזכר גם משבר האקלים. חקלאי שהגיע למזכירות הישוב לעדכן במצב החלקות ובנזקים העצומים שנגרמו לדבריו לשטחים שהוא מעבד נענה בין היתר שצריך יהיה להתרגל למצבים כאלה . הם ילכו ויעשו תכופים.
זה למעלה מעשור שאני ערה ומודעת לסוגיית האקלים. במהלך עשור זה הבעיה פשטה ולבשה שמות מאפקט החממה עבור להתחממות הגלובלית והלאה אל משבר האקלים ושינויי האקלים.
הבעיות עצמן מתפתחות אף הן. מדי קיץ נשברים שיאי החום, הקרח בכיפות הקוטב מפשיר מהר מהצפוי ואילו אסונות הטבע כמו פורצים את גדרות האזורים הרחוקים והנידחים אליהם הורגלנו שהם שייכים.
מסתבר שמידע אודות משבר האקלים קיים כבר מאז שנות ה70 של המאה הקודמת. מעטים הביעו עניין וסביר שגם החשיפה היתה מוגבלת. אין ספק שבתחום זה התחולל מפנה במהלך השנה החולפת. כמעט שלא עובר יום מבלי שנשמע על המשבר מכיוון זה או אחר. הילדים כמו נמצאים במרכז הדרמה. מנסים לשאת את לפיד ההתנגדות לגזירה הקשה. פעילותה הענפה של הנערה השוודית גרטה טונברג גרמה לנו להביט בהם. לחשוב עליהם. לא מכבר חלפתי על פניה של רוני – בתם בת ה11 של השכנים – והמחשבה על הגורל האורב לבני גילה הכתה בי. חשבתי עליה, על הפעלתנות החמודה שמאפיינת אותה וליבי נחמץ. כמה חבל שאנחנו גוררים אותה ואת בני דורה לתוך עתיד מר.
אני כואבת את השינוי מאז עמדתי על קיומו. תחילה היה זה הגעגוע לעונת הסתיו כפי שהיתה בילדותי, מאוחר יותר הכאב מהיותם של הלילות ההולכים עם הזמן ונעשים חמים . ולאורך העשור החולף גם היאוש. היאוש מחוסר הנכונות שלי ושל חברי ומכרי לקבל את היותנו חלק מרקמה עדינה ולהמשיך לנהוג בסביבה בה אנו חיים משל היינו פיל בחנות חרסינה.
ובשנה הזו , בשנה בה החל המשבר נוכח והופך מדובר יותר ויותר מתחילה גם הדאגה. מתחילה לחלחל ההבנה שמזג האויר יעשה פחות ופחות ידידותי אבל זו תהיה הקטנה שבבעיות. יחד איתה יגיעו המחסור, הרעב, הקור. יחד אתה יגיעו שיתוק וקריסה של התשתיות. מערכת שאינה תומכת חיי אנוש, אולי אינה תומכת חיים כלל. זה נראה קרוב ומבעית.
אם נתבונן בחיי הדור המבוגר נוכל לראות סביבנו אנשים שבזקנתם עתותיהם בידיהם ורבים מהם משקיעים רבות בטיפוח גופם ונפשם. מי שיזכה להזדקן עשור או שניים אחריהם יתכן ויעשה זאת באומללות אין קץ. הגוף יאבד מכוחו בשעה שסביבתו הולכת ומתדלדלת, הולכת ומתפוררת. אין בה לספק עבורו חום או כסות, תרופה או מזון.
אני משערת שיהיו אלה בני הדור שלי שיזדקנו מרוששים וחסרי כל. מה יהא עלינו? תמונת חורף עגומה עולה במוחי, של קור מקפיא ולבוש מרופט, של חיוך נדיר וחסר שיניים.