לסדר את הבית
אם מישהו היה מדבר איתי על לסדר את הבית בשלבים היותר מוקדמים של חיי הייתי רואה לנגד עיני פעילות רוטינית וסמי משמימה, משהו שבטח אני לא רוצה לבלות בו את חיי.
היום כשאני מדברת על לסדר את הבית אני לגמרי הולכת לאיבוד בתוך הניסיון להבין מה הדרך הנכונה לעשות זאת. האם בכלל קיימת דרך נכונה?
ובינתיים ממשיכה לסדר את הבית. מסדרת את הבית כעניין של שגרה. לעיתים מסדרת באהבה גדולה, שמחה על המקום שהוא ביתי, נהנית לארגן את החפצים כך שהמראה הכללי יהיה טוב יותר, יהיה נעים בעין.
לעיתים מסדרת בחיפזון, חייבת להספיק. להספיק לפני שהילדים חוזרים, לפני שאני יוצאת למטע, לפני שמגיעים אורחים...
לא תמיד אני נהנית לסדר. הנה רק אתמול סידרתי בקפדנות, ביסודיות וכבר בבוקר שוב מצפה לי שעה וחצי של עבודה. האם אני טועה בדרך כלשהי ? האם זה המצב גם בבתים אחרים?
היה שלב שחשדתי שכמות החפצים הנמצאת תדיר בבית היא שאחראית במידה רבה לבלאגן. לצורך לסדר. אני עדיין חושדת שכך הדבר אבל פחות נחושה בקשר למה זה אומר. צריכה להחזיק בפחות חפצים? להיקשר אליהם פחות?
אני מבלה אחוז אפסי של חיי בקניות. קניית חפצים לבית , קניית בגדים, מתרחשות לעיתים רחוקות אם בכלל. בכל זאת הבית מלא בחפצים . האם יש להם רצונות וחיים משלהם והם מצליחים להגיע ולהתנהל בביתי למרות שככל הזכור לי כלל לא אפשרתי להם להיכנס? להסתופף בין החפצים שכבר קיימים על המדפים. איך זה עובד בעצם?
נדמה לי שאין מה לנסות לנתח את המצב במונחים של צריכה עודפת וכד'. צריך לרדת לפרטים. אז אם מתבוננים מעט טוב יותר מתברר שהחפצים נחלקים לקטגוריות. קטגוריות כל הזמן מתווספות וזה מחד. מאידך, הם גם (או לפחות חלקן) הולכות ומתרחבות. תמיד היו לנו כלי עבודה. רובם מאוחסנים במזווה, חלקם במגרה שבכוורת שבכניסה לבית, חלקם במחסן. מברגים, מפתח שוודי, אלו היו תמיד. קשה לתאר בית שמתקיים בלעדם. אנחנו מחזיקים בשנים האחרונות מכשיר לשטיפה בלחץ. לא זוכרת לאיזה צורך בדיוק קנינו אותו אבל באחרונה התברר שהוא חוסך זמן ועבודה בניקוי והכנת הדק לקראת שימון. מכשיר גדול שהשימוש בו נדיר. טוב היה אם מכשיר כזה היה אפשרי לשימוש בסוג של השאלה. אני יכולה לחשוב על מחסן ציוד שמיועד למקרים אלו אבל אולי עדיף שבית אחד יחזיק ויתחזק חרמש מוטורי כי הוא נחוץ בו יותר ולאחר תהיה מכונת שטיפה בלחץ. וכך הלאה עם מכשירים נוספים שהיינו יכולים לחסוך את הקנייה, האחסון והתחזוק שלהם.
אז קטגוריות כמו כלי עבודה היו תמיד כפי שכתבתי והן מתרחבות ככל שעובר הזמן. גם בגדים, האם תמיד היה מעיל לרוח ומעיל לגשם? תיקים למשל. יש אצלי בבית הרבה יותר תיקים משהיו בבית הורי כשהייתי ילדה. הם מאוחסנים ברווח שבין תקרת הארון לתקרת חדר הילדים ברובם. תיקים לשינוע של ציוד, תיקים בגדלים שונים שאפשר לצאת אתם מהבית לשבועות ואולי אף לחודשים. ספרים יש לדעתי אותו ס"ג כמו שהיו בבית בו גדלתי.
אז תיקים היו (אמנם פחות) גם בבית שגדלתי בו אבל קטגוריה שהיא ללא ספק תולדה של התקופה הנוכחית היא כל אותן אוזניות, כבלים, מטענים, סוללות נטענות. כאן אני כבר מתחילה להרגיש מותקפת. כל פעם כמו נולד סוג חדש של פריט. כזה שלא היה ותיכף כנראה גם לא יהיה. אני לא יודעת לזהות מה זה מה. לא מסוגלת להבחין ביניהם. בני הבית מחפשים אחריהם, מניחים אותם ולי פשוט אין מושג. נדיר שאני משתמשת בפריטים מסוג זה, ההשתנות שלהם מפחידה. האם מישהו מבני הבית טורח להשליך את אלה מביניהם שאינם עוד בשימוש? ואם טורח מה זה לעזאזל אומר?
שהם יטמנו באדמה, יתפרקו, יזהמו?
אפשר לדון ולדוש בקטגוריות נוספות כמו ציוד לרכיבת אופניים, מזרונים ליוגה. גם כאן אני קונה כמעט כלום ועדיין הם מתווספים. יוצרים עומס בעין. אני בכלל יודעת מה יש ומה אין? אני נזכרת איך הזדעזעתי כשהקיץ עבר ובארון נשכחה חולצה אהובה.
אני מלאת התפעלות כשאני מבקרת את בני בדירה הזעירה ששכר בתל אביב. והרי אם לא היה שומר על מנימליזם באמת היה טובע חיש קל.
מזכירה לעצמי שאנחנו לו עורף נוח וכשיצטרך תרמיל לצאת לדרך הוא ימצא עבורו בדיוק במרווח שבין תקרת הארון לתקרת חדר הילדים.
מתכננת את הפרוייקט הבא. אלך הפעם על שיטת מרי קונדו או כמעט על השיטה שלה. ארוקן את ארון הקיר בחדרי והפעם באמת אפנה ואפנה. (ושוב, לאן אפנה, מזמן הבנתי שבתאוריה של קונדו אין באמת מזור שהרי מה שכבר לא יפריע לי יפריע במקום אחר, למישהו אחר).
מזרוני היוגה יוכלו סוף סוף למצוא את מקומם בתוך הארון. אם קצת מזל גם ציוד האופניים והספורט
מאחלת לעצמי בהצלחה