זן ואומנות ניקיון הבית והלב מאת שוקיי מצומוטו
את הספר זן ואומנות ניקיון הבית והלב ראיתי מונח על המדף כשנכנסתי לחנות ספרים באזור מגורי לפני מס' שנים.
המראה שלו שובה לב. איורי קו חינניים ומעלים חיוך. קניתי אותו והתחלתי לקרוא. הגעתי בערך לשליש הספר והפסקתי. לא כי לא אהבתי. הוא מאוד מצא חן בעיני. הגישה שהוא מציע לעבודות הניקיון, האופן בו הוא מתבונן בעבודות אלה ובחפצים שמשמשים אותנו בהן הלכו עלי קסם. 
קראתי רק חלק כפי שקורה לנו לא אחת כשמניחים ספר בצד והחיים לוקחים אותנו הלאה.
לקראת חג הפסח ועבודות הניקיון שבתי לספר הזה. קראתי, ניהנתי, כתבתי סקירה. מוזמנים לקרוא בקישור זה.
אני כותבת את הניוזלטר הזה מתוך עבודות הניקיון. בין חדר השינה לחדר הילדים. מבינה שהשנה במיוחד אם לא היו עבודות אלה באות לעזרי הייתי עלולה לשקוע מטה. 
ההתבוננות בחללים הנקיים, מראה הגינה מבעד לחלון שקוף, הרגע בו אני ניגשת אל סימני החורף, מסירה אותם, מגיעה לעוד פינה שכוחה. אלה  מפיחים בי סוג של אנרגיה. אני חיה. 
רגעים של זן
בששי התקיים בטבעון מפגש שכמו לקוח מזמן אחר ומעולמות אחרים. למשך כשעתיים ישבנו באודיטוריום של הספרייה המרכזית ולמדנו שפה שונה. שפה חדשה.
ערב קודם לכן החלטנו בעלי ואני שנצפה בתוכנית עובדה. אין אצלנו בבית חיבור לערוצי הטלוויזיה ועל כן נדיר שאנחנו רואים את התוכניות המשודרות בה. ואם כן אז לא בזמן השידור. לתוכנית קדמו דקות ארוכות של פרסומות ואני שתקופה לא מבוטלת לא צפיתי בהן נחרדתי. יתכן שהחג הקרב החריף את המצב. המילה שופינג מופיעה בקלילות ועד שאני לא בטוחה אם שמעתי טוב והנה היא מופיעה שוב. אין משבר אקלים. אין סביבה. אין כלום.
וכביקום מקביל, למחרת, המפגש בטבעון שכמו מחפש את האפשרות שנראה את הסובבים אותנו. אנשים, יונקים, חרקים. אפילו חפצים. ננהג בהם בכבוד לו הם ראויים. לא מתוך היררכיה, לא מתוך התנשאות. מתוך עדינות.
דרור בורשטיין מזכיר לנו שחפצים גם הם ראויים להתייחסותנו. ראויים שנפנה אליהם את המבט. הוא קורא בפנינו שיר הייקו שנכתב על ידי בוסון - משורר בן המאה ה18 - אודות מטאטא שהושלך אל החוף. 
תמר וייס גבאי מדברת על היותנו תלושים. כמו נותרנו באוויר. ויתרנו על תחושת השייכות ולא באמת תהיה לנו אי פעם שליטה. ועדנה גורני קוראת בפנינו מתוך שירה: "..אם האנושות לא תעלה עם הרוח היא תשקע יותר ויותר  אל החומר ותיכחד....".
לרגעים נדירים ולמשך שעה קלה, בהחלט המראנו מעלה. 



ספר לחג ולחול המועד
אז אחרי שקטפתי ארטישוק חשבתי שיהיה מעניין לנסות ולצלם.
התוצאה כאן. 
למי שעדיין לא קרא, הספר פרח רחוב פורש בפנינו אפשרות לשבת פחות, לנוע יותר, להמיר נסיעות קצרות בהליכה.
להמלצות הקוראים ולהזמנת הספר היכנסו לקישור זה
תמונה
נשלח על ידי Truppo ניוזלטר