באחד מימי ששי של החודש ולמשך השעות היפות והקרירות של הבוקר מצאתי את עצמי במקום אחר. באקלים אחר.
ישוב קטן בהרי ירושלים שדומה כי רעמי הפיתוח, פסחו עליו. כאילו זזנו 30 שנה אחורה בזמן.
אלא שלפני 30 שנה ספק אם ידענו להעריך ולהוקיר. לא היה לנו אז מושג שהשקט יעלם וכמעט לבלי שוב. שכנה שגרה לא רחוק מעל הרחוב בו אני גרה ביקרה אותי בימות השבעה על מותה של אמי. היא תארה איך פסעה עם עגלת תינוק בדרך זרועת אבנים טרם נסלל הכביש. איך חששה להשפעת טלטולי העגלה על בנה שהיה אז תינוק. גם היא אמרה שאהבה את אותה אווירת כפר, את הצמחייה המרובה סביב. היותם בית בודד במעלה הגבעה לא הפריע לה. בית בודד שעם השנים נוספו סביבו עוד ועוד בתים. נסללה לצדו דרך.
אני הגעתי לישוב עשור ויותר אחרי אבל גם לרחוב לא סלול, פרות רועות על סף הגינה. כפר. ריחות של עשב רטוב והרבה שקט.
לא רק מהשקט התפעלתי. החצר בה התארחנו - חצר ביתו של יוסי אוד – היא פנינה יפה שהמשכה חורש עשיר ובריא. פסענו לאורך שביל צר בין אורנים, קטלבים, אלות, פוגשים כוורת ועוד אחת. בחלק מהכוורות מתקיים נחיל דבורים כבר שנים רבות. בחלק חדל. בחלק חדל לזמן מה ועד שנחיל חדש הגיע והפיח חיים בקופסת העץ שהתרוקנה. בין הכוורות הרבות שבחצר עצמה כוורת אחת בדיוק עברה את אותו תהליך שיוסי לימד אותנו שלמעשה מדובר בלידה. המלכה הוותיקה על צבא הפועלות המנוסות יוצאות להתנחל. צפינו בענן שהן יצרו בפתח הכוורת, משם למעלה אל השמיים ועד שהגיעו לעץ סמוך והחלו אט אט מתלכדות על אחד מענפיו.
כשכבר היינו בבית ומס' ימים אחרי חזר הגשם . שאלתי את בעלי מה יעשו הדבורים שאין להן את אמצעי החיזוי שלנו אם מזג האויר משתנה והן עדיין על עץ טרם התנחלות קבע חשופות לגשם? ואולי הן כל כך מאורגנות, כוח נשי מעולה, מבינות שחלון הזמן האביבי יספיק להן בדיוק לחנות על ענף ולהגיע לבית החדש שבחרו בקפידה.
התבוננות בדבורים כשהן נושקות לפרח, מזמזמות בפתח הכוורת, עסוקות עד בלי די לצד חלת הדבש (גם בזאת צפינו ולהפתעתנו הרבה הן נשארו בענייניהן גם כאשר הכוורת נפתחה ובעדינות אין קץ ובהמון תשומת לב יוסי הוציא מתוכה חלה אחר חלה) היא פעילות שאני מאחלת לעצמי שתהיה חלק משגרת יומי ובפרט עכשיו כששתי כוורות כבר מחכות לנחיל על גג ביתנו
בברכת חג חרות שמח,
ליאת
|
|
|
