התחלנו לקטוף ביום ששי 13.5 וסיימנו ביום שני 6.6 תקופה קצרה, מרוכזת. מביאה אתה מטר של חוויות וקשת רחבה של רגשות. הכוחות כמו פונים לכיוון אחד. יש מטרה. צריך להספיק להוריד את הפרי. ימים ארוכים ועמוסים באתגרים. להספיק לקטוף את הפרות לפני שיהרסו, לעמוד בהזמנות, להרחיב את מעגל הקונים, את מעגל העובדים. לנווט, לנתב, לשרוד.
החיים מתנהלים קרוב והמרכז שלהם היא אותה שורת עצים אליה הגענו. שם העגלה, שם התיקים, שם הכל שוקק פעילות וחיים.
אנחנו רגילים לחשוב על מרכז במונחים אחרים לגמרי. מקום שעבר שינוי משמעותי , נבנה, אוכלס. קניון למשל או לחלופין מרכז עירוני. מרכזים אלה עשויים להיות שוקקי חיים אך לא בהכרח. לא אחת מרכזים עירוניים עומדים בשממונם ואילו קניון גם כשהוא הומה אדם מתקיימת בו סוג של שממה. הנוף האחיד, ציבור הקונים הזר לעצמו, צבור המוכרים שגם הוא הגיע אך לרגע והכרותו עם הנעשה סביבו דלה ושטחית. ודווקא השורה משקפת לימים ספורים בשנה תחושה חזקה של מרכז. אנחנו עובדות לא רחוק האחת מהשנייה. חולפות פעם ועוד אחת האחת על פני השנייה. מתפעלות למראה גמל שלמה חגיגי במיוחד, מוצאות באקראי את הפרי שהרוח ציירה עליו דוגמה מושלמת. (להמשך קריאה ...)
|
|
|
