התחלתי לעסוק בחקלאות בשנת 2012 במשק של אבי (אבי התמיד בחקלאות עד שנת 2000 ובהמשך החכיר את אדמותיו לחקלאים אחרים).
הצעדים הראשונים היו בחלקה רחוקה ומיוערת – زمونية זמאנייה. בחלק הקרוב לנחל מצאנו שיחי פטל שצמחו לגובה עצום ולצידם צמחיית קנה ועצי ערבה. לחלק זה הגענו כל המשפחה ונהננו לשהות יחד בחוץ. בחלק הרחוק מהנחל שתלנו עצי זית וביניהם כמה עצי חרוב. מאוחר יותר ניגשנו לשטח הנמצא בפאתי המושב ושימש במשק של אבי כשטח תפעולי. שתלנו ירקות, יצרנו מקום מפגש, מדי שנה אנחנו מוסקים את עצי הזית העתיקים מימי ראשיתו של המשק. (באחרונה מתארחת במקום הסדנה של יוליה – ציור בחוץ).
מאז אוקטובר 2014 אני מטפלת במטע השסק. אבי נטע את העצים שלוש שנים קודם לכן על אדמת הסאלאקה - سلاقة הפוריה. פינה קסומה לצדו של נחל דליה, לנופו של הר חורשן. עם הגעתי למטע התחלתי בהסבת השטח וכיום זהו מטע של שסק אורגני בפיקוח Iqc.
חקלאות מטבעה כרוכה בהתערבות. אנחנו שואפים לגדל מזון ובכך דוחקים את מיני הבר – עצים, שיחים, עשבייה – ונוטעים תחתם עצי פרי, שותלים ירקות, שיחי תבלין. אני מנסה להמעיט בהתערבות. לאורך השנה בשטחים שבטיפולי העשבייה צומחת להנאתה. כל עונה והמראה האופייני לה. מרבד ירוק ועדין בחודשי החורף, פריחה מרהיבה באביב ובתחילת הקיץ ואלו בהמשך אדמה מחופה בקש רב (תוצאה של פעולת הכיסוח המתבצעת לאורך האביב). שמירה על הצמחיה הטבעית פירושה מעגל רחב וחי שלא מתאפשר כלל בשטחים בהם נוהגים להדביר עשבים.
חקלאות אקולוגית
חקלאות אקולוגית - רעיון שאני מנסה לקדם באופן בו אני עובדת - באה לידי ביטוי בתחומים הבאים: הטיפול בשטחים הוא טיפול אורגני, כפי שכתבתי קיימת התערבות אך השאיפה היא לצמצם אותה ככל הניתן. בגדת הנחל הגובלת בשטח המטע שתלתי עצי א"י ואני נאבקת על כך שפעולות הכסוח שמבצעת רשות הניקוז לא יפגעו בעצים אלה ובעצי הבר שצמחו לארוך השנים על גדת הנחל. לצורך קטיף הפרי אני עושה שימוש באריזות: סלסלות פלסטיק אליהן נקטפים הפירות ישירות וארגזי קרטון בהם מסודרות סלסלות אלה. לאורך עונת הקטיף משיבים אלי הקונים את ארגזי הקרטון ואני מחזירה אותם לשימוש לעיתים אף 3 או 4 פעמים בעונה. גם נסיעות אנחנו מפחיתים ככל הניתן. משתדלים לקשור בין נסיעות קיימות לבין שינוע הפרי (לדוגמה הזמנות מצבעון והררית נאספות על ידי מי שגם כך עובר ליד בת שלמה).
עד כה נמנעתי מלהקים רשת צל עבור המטע. רשתות אלה – הנהוגות במטעי שסק רבים – נועדו להצל על הפרי, להגן עליו מנזקי ברד וקרינת השמש. אני מוצאת שיצירת מבנה, תחזוקת מבנה, שימוש בחומרים רבים, הסתרת העצים מהעין כל אלה פעולות שאני מקווה להימנע מהן – מה גם שהפרי החשוף לשמש מתוק וטעים, כתום ויפה (וכן – הוא יותר מנומש). אני מעדיפה את השטח הנטוע – כל עוד הדבר אפשרי – חף מעמודי אלומיניום, מכבלי פלדה – מרשתות פלסטיק – מעוגנים.
יתכן אף שהעסקת העובדים במטע ואופן השיווק קשורים ישירות לשאיפה לחקלאות אקולוגית – לאורך השנים רוב רובה של העבודה במטע מתבצעת על ידי נשים מבת שלמה. אנחנו שמחות להזדמנות לעבוד יחד בעבודה פיזית ובאויר הפתוח. אני מאמינה שהחקלאות אמורה לחזור ולהיות ענף שמעסיק את מי שמתגורר בסמוך לשטחים כחלק מחשיבה שכלכלה מקומית תיטיב איתנו מאוד.
שיווק הפרי נעשה מול צרכנים רבים (לא מול סיטונאי גדול, לא מול משווק יחיד) בהם גם קבוצות של קנייה שיתופית. קבוצות אלה מייצרות אלטרנטיבה חיונית לשיווק הפירות בארץ.
עלי ועל בת שלמה...
אני דור רביעי במשק שהקימו שיפרה ואריה לייב כשהתישבו במושבה בת שלמה עם הקמתה ב1889. סבי היה חקלאי לאורך כל חייו. גדלתי בזכרון יעקוב למשפחה חקלאית והגעתי עם משפחתי הצעירה לגור בבת שלמה בשנת 1994.
המשק עובד לאורך עשורים רבים והכיל מטעים וכרמים ובשנים מוקדמות אף רפת ולול. מצב החקלאות בימינו עגום למדי ונכון להיום אני היחידה במשפחה המורחבת שממשיכה לעשות חקלאות בבת שלמה
בת שלמה היא מקום נעים. החקלאות ניכרת בה. חקלאים על טרקטור חוצים את הישוב לאורכו ולרוחבו ובעונות הקטיף ניכרת תכונה רבה. בשנים האחרונות אפשר לפגוש מגדלים חדשים שמעדיפים עיבוד עדין יותר של השטח ומשנה לשנה אפשר לראות את העשב צומח בין שורות הכרמים והמטעים יותר ויותר. גם משרד החקלאות מעודד שינוי בכיוון זה ובפרט מטעמים של שימור קרקע. אני מאחלת ומקווה שנמשיך להתקדם בכיון זה. כן לעשות חקלאות, כן לגדל מזון ובה בעת להפריע מה פחות.